הטיפים של היועצת קטיה
שורצמן
פתרונות
ניהול סיכונים, מכרזים, מפרטים ותביעות ביטוח לחברות יזמים, קבלנים ויועצים.
בעלת
ותק של 35 שנה בענף הביטוח הכללי, מתמחה בניהול סיכונים, מתן
הרצאות הדרכה, ייעוץ לאתרי אינטרנט, פיתוח פוליסות, חו"ד
מומחה, ניהול תביעות ועוד.
לאתר
היועצת
אין
להעתיק את הטיפים, לפרסמם או לעשות בהם כל שימוש אחר
|
זכות
צד ג' לפי תביעה ישירה נגד המבטח ניתנת להמחאה
 ביום
10/1/2024 ניתן פסק דין ע"י ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט י' עמית שקבע,
כי המחאת זכותו של צד ג' לקבלת פיצוי לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981,
אינה זכות נזיקית ולפיכך היא ניתנת להמחאה חטובת צד שלישי הואיל וסעיף 22 לפקודת
הנזיקין האוסר המחאה של זכות בנזיקין אינו חל לגביה.
פסק הדין ניתן בעניין
רע"א 6250/23 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' שריף איוב ואח'
מדובר על התחייבות של נהג שרכבו נפגע כלפי המוסך שתיקן את הרכב לשעבד לטובתו את
תגמולי הביטוח שמגיעים לו מאת מבטחו של הרכב הפוגע וזאת מכח זכאותו לתבוע את הנזק
מחברת הביטוח של הפוגע מתוקף הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981.
בית משפט השלום דחה את התביעה לאחר שקיבל את טענת המבטח לפיה לבעל המוסך אין זכות
ליהנות מתגמולי הביטוח שמגיעים לצד השלישי בשל האיסור הקבוע בסעיף 22 לפקודת
הנזיקין לפיו לא ניתן להמחות זכות בנזיקין.
עוד קבע בית משפט השלום, כי "מי שקיבל פסק דין לזכותו רשאי להמחות את הזכות המגיעה
לו מכוח פסק הדין, ואילו בענייננו טרם ניתן פסק דין ולפיכך אין מדובר ב"פירות
תביעה" המותרים בהמחאה."
בעל המוסך הגיש ערעור למחוזי על פסיקת השלום וערעורו התקבל. בית המשפט המחוזי עמד
על מגמת הפסיקה לפרש את סעיף 22 לפקודת הנזיקין באופן מצמצם, כך שלא תימנע האפשרות
לערוך המחאה של זכות נזיקית כאשר מאחורי ההמחאה עומד צורך כלכלי לגיטימי.
בית המשפט המחוזי עמד על כך שמדובר למעשה על המחאה לקבלת "פירות התביעה" הנזיקית,
להבדיל מהזכות הנזיקית עצמה.
חברת הביטוח ערערה לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וערעורה
נדחה.
מתוך פסק הדין:
"...
האיסור על המחאת זכויות בנזיקין מקורו בדין האנגלי (שם הוא מכונה "champerty"),
והוא נובע מהחשש מפני סחר בתביעות נזיקיות של הזולת (עניין כספי, בפסקה 33
והאסמכתאות שם).
הפסיקה צמצמה את היקף תחולת הסעיף מתוך הכרה בקשיים שהוא מעורר, הן מבחינת תחולתו
הגורפת, והן מבחינת היעדר ההרמוניה בינו לבין דינים אחרים (ראו בעניין כספי, עניין
נייר חדרה ועניין ברוקלנד, המאוזכרים לעיל). כך, נמצא לאפשר את המחאת הפירות
הצפויים לצמוח מתביעה נזיקית, קרי, הפיצויים שייפסקו בפסק הדין, להבדיל מהמחאת
הזכות להגיש את התביעה (ע"א 456/71 פילוסוף נ' מדינת ישראל, פ"ד כה(2) 604 (1971)
(להלן: עניין פילוסוף)).
זאת, בהנמקה כי סעד שנקבע בפסק דין מהווה חיוב חדש ונפרד מהזכות הנזיקית שהולידה את
התביעה (עניין כספי, בפסקה 37). דוגמאות נוספות הן הקביעה כי בנסיבות המתאימות מפרק
חברה רשאי להמחות לאחר זכות תביעה נזיקית העומדת לחברה (ע"א 7102/12 JKV
BETEILIGUNEGES GmbH
נ' מונלייט אלחוט בע"מ (בפירוק) (11.9.2017)); וההכרה בהעברתה של זכות תביעה של
חברה כחלק מהסכם רכישה אגב הליך של פירוק מרצון, גם מבלי שניתן לכך אישור בית המשפט
מראש (עניין נייר חדרה).
הטענה של המבקשת לתחולת סעיף 22 לפקודת הנזיקין היא טענת סרק בנסיבות העניין,
בהינתן העובדה שהודיעה לנהג הנפגע כי עומד לזכותו סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת
ובהינתן שהמבקשת העבירה סכום זה ללשכת ההוצאה לפועל. לטעמי, לפנינו מקרה פשוט של
חייב-ממחה-נמחה, וצדק אפוא בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הודעת המבקשת לפיה הנהג
הנפגע זכאי לפיצוי שאינו שנוי במחלוקת יצרה חיוב עצמאי שניתן היה להמחות, ואף יש
לראות בכך הסכמה חוזית.
דומה כי מאחורי התכחשותה של המבקשת לזכותו של המשיב עומדת הטעות שעשתה המבקשת בכך
שהעבירה את סכום הפיצוי ללשכת ההוצאה לפועל, על אף שהמחאה מוקדמת גוברת על עיקול
מאוחר, וכעת היא מחוייבת לשלם אותו סכום פעם נוספת (למקרה הפוך של עדיפות עיקול
מוקדם על פני המחאה מאוחרת ראו רע"א 4395/14 כהן נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ
(19.8.2014)). כפי שציין בית משפט קמא, המשיב הוא קבלן, וככזה, היה זכאי לעכב תחת
ידו את המכונית עד לתשלום סכום התיקון, מכוח זכות העכבון העומדת לקבלן לפי סעיף 5
לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 הקובע כלהלן: "לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו
המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב
עסקת הקבלנות". ולא רק זאת, אלא שאם היה על המשיב להתמודד אל מול השעבוד שנרשם
בשעתו על הרכב, ידו הייתה מן הסתם על העליונה, מאחר שמדובר בעכבון משביח (ראו,
בהרחבה, פסק דיני בבש"פ 8470/22 בנק לאומי לישראל נ' מדינת ישראל, פסקאות 35-34
(24.10.2023)). המשיב הסכים לשחרר את הרכב, ובכך ויתר על זכות העכבון, אך זאת כנגד
המחאת הזכות, שמכוחה נכנס בנעליו של הנהג הנפגע.
ומזוית נוספת: אין מחלוקת כי לנהג הנפגע הייתה זכות תביעה ישירה כלפי המבקשת, מכוח
סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח), שזו לשונו:
בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את
תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש
והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו
גם כלפי הצד השלישי.
(על הטעמים שבבסיס הסעיף והשאלה האם זכותו של הצד השלישי לפי סעיף 68 לחוק היא זכות
מהותית או זכות דיונית ראו בהרחבה ברע"א 1219/18 פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ
(18.6.2018) (להלן: עניין פרץ); ירון אליאס דיני ביטוח 1239 (מהדורה שלישית, 2016);
שחר ולר "ניגוד אינטרסים בביטוח אחריות וכמה הערות על זכות התביעה הישירה של
הניזוק" עלי משפט ה 217 (2016)).
בעניין פרץ נקבע כי זכותו של הצד השלישי-הניזוק מול החברה המבטחת נגזרת מהיקף זכותו
של המבוטח, במובן זה שהיא כפופה לתקרת סכום הביטוח ולסוג הסיכונים המכוסים בפוליסה:
"היקף זכותו של הצד השלישי הוא כהיקף זכותו של המבוטח, והוא יכול לתבוע רק את
תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח. זכותו של הצד השלישי 'נגזרת' מזכותו של המבוטח
וכפופה לטענות המבטח נגד המבוטח" (שם, בפסקה 9 לפסק דיני). באותו עניין נחלקו אמנם
הדעות בין חבריי לביני באשר לתוכנה של זכותו של הצד השלישי כלפי החברה המבטחת, אולם
היינו תמימי דעים כי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מכונן יריבות ישירה ביניהם, כך שלצד
השלישי קמה הזכות לתבוע את תגמולי הביטוח להם זכאי המבוטח ישירות מהמבטחת (עניין
פרץ, בפסקה 3 לפסק דינו של השופט מינץ, בפסקה 2 לפסק דינה של השופטת וילנר ובפסקה
13 לפסק דיני).
באותו עניין סברתי, וחבריי השופטים וילנר ומינץ סברו כמותי, כי חוזה הביטוח שבין
המזיק-המבוטח למבטחת אינו מהווה "חוזה לטובת צד שלישי" וכי אין לראות את הצד השלישי
כ"מוטב" על פיו (עניין פרץ, בפסקה 13 לפסק דיני ובפסקה 3 לפסק דינו של השופט מינץ).
כאמור, עמדותינו נחלקו באשר לתוכנה הפוזיטיבי של זכות זו. אני סברתי כי זכותו של
הצד השלישי היא כשל "מעין מוטב" לפוליסה וכי עסקינן בזכות מהותית, אשר אמנם נגזרת
מזכותו של המבוטח, אך היא בעלת מאפיינים עצמאיים (שם, בפסקה 11 לפסק דיני). לעומת
זאת, השופט מינץ, אליו הצטרפה השופטת וילנר, סבר כי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח קובע
זכות דיונית, ונותן בידו של הצד השלישי כלי באמצעותו הוא מממש את זכותו החוזית של
המבוטח כלפי חברת הביטוח, וכלשונו: "כלי דיוני שנועד לממש את הזכות המהותית, שהיא
זכותו של המבוטח, המעוגנת בקשר חוזי בינו לבין המבטח" (שם, בפסקה 3 לפסק דינו של
השופט מינץ ובפסקה 2 לפסק דינה של השופטת וילנר). אציין כי חבריי ואני היינו חלוקים
גם במספר סוגיות נוספות, אך אלה אינן רלוונטיות לענייננו, והמעוניין מוזמן לעיין
שם.
המחלוקת המתוארת הייתה רלוונטית לנסיבות שנדונו בעניין פרץ, ואילו בנסיבות ענייננו
שתי הגישות מובילות לאותה מסקנה, והיא, שהזכות שעומדת לנהג הנפגע אינה נזיקית.
כנלמד מהאמור לעיל, מדובר בזכות שעיגונה הסטטוטורי אינו בפקודת הנזיקין אלא בחוק
חוזה הביטוח, והיא נגזרת מזכותו של הנהג הפוגע כפי שהוגדרה בהסכם הפוליסה שנחתם בין
המבקשת לבינו (אציין כי הסוגייה התעוררה בת"א (מחוזי מר') 46618-12-14 אמות השקעות
בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (4.7.2021), ובפסק דינו הגיע השופט שוורץ למסקנה
דומה (שם, בפסקאות 97-96)). גם באספקלריה זו אין תחולה בענייננו לסעיף 22 לפקודת
הנזיקין. כאמור, המחאת זכותו של הנהג הפוגע למשיב נעשתה כדין, כך שלמשיב עמדה
הזכות לתבוע את המבקשת מכוח המחאת הזכויות. "
29/9/2024
|