ביטוח מנהלים – מבוסס על אחת מהתוכניות לפיהן תשלום הפרמיה נעשה בחלקו על-ידי המעביד במסגרת ההפרשות הסוציאליות. מרכיב החיסכון בפוליסה תגמולים לעצמאים מאפשר למבוטחים לקבל נקודות זיכוי בחישוב מס הכנסה. נקודות זיכוי במס הכנסה ניתנות בעבור ביטוח הריסק ואובדן כושר עבודה. חיסכון בביטוח פרט אינו מקנה זיכוי. תוכניות היסוד והריסק כוללות כיסוי ביטוחי לסיכון מלחמה אקטיבי וחלות ברחבי תבל.

תוכנית הביטוח כוללת כיסוי למקרי מות, נכות, אובדן כושר עבודה, חסכון לגיל פרישה ופיצויי פיטורין (למעביד). ביטוח מנהלים מוכר כקופת ביטוח לפי תקנות מס הכנסה ומאפשר למעביד ולעובד לקבל הקלות (נקודות זיכוי) במס הכנסה.

התשלומים המוכרים לצרכי מס של העובדים השכירים (מחושבים משכרו החודשי של העובד) החל  מחודש ינואר 2005 הם:

 % 1/3 8 – בעבור פיצויים ע"ח המעביד.

בעבור תגמולים:  המעביד עד 7.5% (ובתוך זה עד 2.5% לביטוח אובדן כושר עבודה של העובד) והעובד עד 7%. 

תקרת השכר המוכרת לצרכי מס לעובד בפוליסה הונית -  (קבלת ספים בתום התקופה בתשלום אחד) היא 7,000 ש"ח

תקרת השכר המוכרת לצרכי מס לעובד בתוכנית קצבה - (לפיה מקבל העובד קצבה חודשית בתום הביטוח) היא 4 פעמים השכר הממצע במשק ואין אפשרות לנצל את שתי התקרות.

ביטוח חיים המשלב את מרכיב הריסק עם מרכיב החיסכון, בדרך-כלל מקובל לקבוע סכום זהה לחסכון בתום תקופת הביטוח ולמרכיב הריסק שמכסה מקרה של מוות לפני שהמבוטח צבר את מלוא ערך הפדיון (סכום הביטוח המלא) לפי הפוליסה. ביטוח מסוג זה שווק עד תחילת יוני 2001. מאז הוגדלו ערכי הפדיון בתחילת הביטוח באופן משמעותי (בהוראת הפיקוח על הביטוח בארץ). החל מ 1 בינואר 2004 לא ניתן לשווק תוכניות ביטוח שלא ניתן לזהות בהן את כל אחד ממרכיבי הפרמיה.

ביטוח גמלה שייך אף הוא לתוכניות הביטוח הישנות הואיל וכיום אין הבטחת מקדמי גמלה או תשלום גמלה קבוע לפי תוכניות הביטוח החדשות. הביטוח נועד להבטיח מקור הכנסה לאחר פרישה. במקרה כזה משלמת חברת הביטוח פנסיה למבוטח שפרש לגמלה. אם המבוטח נפטר בטרם הגיעו לגיל פרישה, תשלם חברת הביטוח את ערך הפדיון (החיסכון) או סכום הביטוח למקרה ריסק, הגבוה מביניהם. ואם הוא נפטר, לאחר שפרש תשלם חברת הביטוח השלמת כל תשלומי הגמלה עד לפחות 120 חודשי גמלה או מספר אחר של גמלאות שהוסכם לגביו מראש – הגבוה מביניהם. ביטוח הגמלה הוא סכום הגמלה החודשי נקבע לפי חלוקת ערך הפדיון של הפוליסה בגובה הגמלה. מקדם הגמלה שונה אצל כל מבטח ולפי התוכניות החדשות מיוני 2001 - יש חלוקה ברורה בין גברים לנשים ובין מעשנים ללא מעשנים.

החל מיוני 2001 עודכנו תוכניות הביטוח לפי העלייה בתוחלת החיים. מרכיב הריסק הוזל ותנאי הגמלה הורעו ולמעשה התייקרו בערך ב- 20% לעומת התנאים הקודמים. לכן לא יהיה נבון בכל המקרים להחליף ביטוחים קיימים בפוליסות חדשות (ראו המלצה בהמשך פרק זה). לפי חוק ההסדרים מיום 10.1.2000, כאשר המבוטח מבטל את הפוליסה לפני הגיעו לגיל הפנסיה הוא נדרש לשלם מס הכנסה על סכום הביטוח. הפרמיה בעבור מרכיב הריסק מקנה למבוטח נקודות זיכוי בחישוב מס הכנסה. סכומי הגמלה שתקבלו, דהיינו סכום החיסכון אשר ייצבר בפוליסה עד למועד המרת החיסכון הצבור לגמלה - תלויים בסוג הגמלה שתבחרו: גמלה לתקופה של 15 שנה או לתקופה אחרת, גמלה למבוטח ולמוטבים נוספים וכדומה. שיעור התשואה בפועל שתושג על ידי חברת הביטוח בהשקעות הכספים שלכם לפני קבלת הגמלה ובמהלך קבלתה.

סוג של ביטוח יסוד אשר שווק עד 1/1/2004 ושימש כתוכנית לביטוח מנהלים בערכי פדיון גבוהים יותר מאשר ביטוחי פרט. היעוד הבסיסי היה הבטחת קצבה למבוטח. חלוקת שעורי הפרמיה בין מרכיבי החיסכון למרכיב הריסק נקבעת על-ידי המבוטח. הפרמיה חושבה כאחוז משכרו של המבוטח ויכלה להיות צמודה לשכר, ולהשתנות לפי תוספת היוקר (אם כי אפשר גם להסכים על הצמדה למדד). אפשרויות הביטוח הבסיסיות הן: 80% מהפרמיה לחיסכון ו- 20% מהפרמיה לרכישת ריסק או 90% - 10% או כפי שהיה בתחילה, 72%-28%. (האחוז הגבוה מייצג את מרכיב החיסכון בערכי פדיון מלאים והאחוז הנמוך את מרכיב הריסק). ביטוח הריסק ירד ככל שעלה גיל המבוטח וערך הצבירה של סכום הביטוח עולה בהתאם לסוג התוכנית.