היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

הגבלת אחריות בהסכם שמירה

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 

 

 תנאי מיגון ובטיחות באתרי בניה

 

הגבלת אחריות בהסכם שמירה וביטוח רכוש

מאת קטיה שורצמן, יועצת לניהול סיכונים ומנהלת תביעות בביטוח כללי

 

 

רישום של יד עם עט וסימן האיקס - אילוסטרציהביטוח אחריות חוקית של חברות שמירה כמעט ואינו ניתן להשגה במדינת ישראל. למעשה קיים מספר זעום של סוכנים באמצעותם ניתן לרכוש ביטוח זה בעיקר בשתי חברות ביטוח המעניקות כיסוי זה לאותם סוכנים בלבד (הפרטים שמורים במערכת).

 

מסיבה זו, נוהגות חברות שמירה לקבוע תנאי בהסכם השמירה עם לקוחותיהן (או לפחות לדרוש אותו בשלב הראשון למשא ומתן) לפיו הן מגבילות את אחריותן לסכומי ההשתתפות העצמית של המבוטחים בפוליסות או בחלק אחר של המקרים הן מגבילות או מבקשות להגביל את אחריותן מבוטחים לסכום התמורה המשולם להן על פי הסכם השמירה.

 

במבט ראשון נראה, כי הסכמה לתנאי מסוג זה אינה אמורה לפגוע בלקוחות האמורים לקבל את הפיצוי במקרה של נזק מחברת הביטוח כאשר חברת השמירה תשלים להם את סכום ההשתתפות העצמית. כך שלכאורה נוצר מצב של זה נהנה וזה לא חסר.

 

אולם מדובר במצב לכאורה בלבד, וכפי שקורה לא פעם בחיים, הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים, לפחות לא במבט הראשון.

 

הגבלת אחריותה של חברת השמירה לפי הסכם עם הלקוחות פוגעות בראש ובראשונה בזכות התחלוף של מבטחי הלקוחות אשר "נכנסים לנעליהם" כאשר ויתור של מבוטח על זכות התחלוף, לפני קרות מקרה הביטוח מחייב את המבטח לכל דבר ומונע ממנו את זכות התחלוף כלפי המזיק. ראו בעניין זה פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א  32/84  מגדל - חברה לביטוח בע"מ נגד ישראל קרמר ובנו.

 

כלומר, חברות הביטוח כאשר הן נוהגות לדרוש במקרים רבים שמירה באמצעות חברת שמירה על רכוש שהוא להערכתה בעל חשיפה גבוהה לסיכוני לפריצה, נזק בזדון, אש ועוד, לוקחות בחשבון שבמקרה של כשל בשמירה הן יכולות לחזור בתביעת שיבוב כלפי חברת השמירה.

 

הנוהג של חברות השמירה להגביל את אחריותן לפי הסכם השמירה לא נעלם מעיניהם של המבטחים או לכל הפחות לא בכל המקרים. כך למשל הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות, תנאי ביט, קובעת במפורש, כי

אם המבוטח ויתר על זכות התחלוף לטובת חברת השמירה, הרי שמבחינת הפוליסה, הוא לא ייחשב כמי שעמד בחובת השמירה לפי הפוליסה. כלומר ביטוח העבודות הקבלניות לא יכלול במקרה הנדון סיכוני גניבה ופריצה. בהמשך נקבע בפוליסה, כי חברת השמירה לא תחשב כקבלן משנה לפי הפוליסה.

 

שמירה נדרשת על ידי המבטחים גם בביטוחי רכוש אחרים שאינם ביטוח עבודות קבלניות, כמו למשל ביטוח רכוש של עסק, ביטוח מפעלים, ביטוח מוסדות, ביטוח ציוד מכני הנדסי וביטוח משאיות.

 

העניין הוא שחלק מהמבטחים או יותר נכון מהחתמים אינו מודע לנושא הויתור על זכות התחלוף בהסכם השמירה ולאחר ששילם את הנזק למבוטח מוצא את עצמו בפני שוקת שבורה כאשר הוא מתכוון או אפילו מנסה להשיב לקופת החברה את תגמולי הביטוח ששולמו בשל המחדל של חברת השמירה.

 

 

כך קרה למשל במקרה של חברת שמירה אשר שמרה על כלי רכב באתר עבודה וכלי העבודה נגנבו אולם בית המשפט הכיר בסעיף הפטור שבהסכם השמירה וחייב את חברת השמירה לפצות את התובעים בסכום ההשתתפות העצמית בלבד כך שחברת הביטוח לא יכלה ליישם את זכות התחלוף. תא (אש') 595-06‏ ‏ שמואל ישראל נ' ביטחון אזרחי.

 

הכלי העומד לרשותה של חברת הביטוח, בביטוחי הרכוש הוא להחיל את התנאי האמור בביטוח עבודות קבלניות לפי תנאי ביט גם בביטוחי רכוש אחרים, כך ששמירה ע"י חברת שמירה במצב שבו המבוטח ויתר על זכות התחלוף לטובתה של חברת השמירה לא תחשב כקיום תנאי שמירה לפי הפוליסה.

 

מצב זה, אף רצוי לטובת המבוטחים, הואיל וחברת שמירה המסוגלת להציג ביטוח מלא ולעמוד בהתחייבויותיה, תביא, מן הסתם תוצאה טובה ואפקטיבית יותר בנושא השמירה לעומת חברת שמירה שמגבילה את אחריותה על פי הסכם השמירה, דבר אשר אינו אמור להוסיף למוטיבציה (ההינע) של חברת השמירה לספק את שירותי השמירה הטובים ביותר למבוטח.

 

להלן, ציטוט פסיקה בנושא הכרת בתי המשפט בזכותה של חברת שמירה להגביל את אחריותה לפי הסכם עבודה עם לקוחות (ציטוט מפס"ד בתא (אש') 595-06‏ ‏ שמואל ישראל נ' ביטחון אזרחי.):

 

"למעלה מן הנדרש, אומר, כי תנאי התקשרות דומים אף אושרו בעבר על ידי בתי הדין לחוזים אחידים (ראה תח"א (י-ם) 7/06 גילמור בע"מ נ. היועמ"ש, פ"מ תש"ן ב 45. ההיגיון העומד בבסיס סעיף ההחרגה בהיקף החבות הינו, כי חברת השמירה, כשמה כן היא, והיא אינה מהווה תחליף לחברת ביטוח. בסופו של דבר מדובר בהתקשרות מסחרית, שאלת היקף הפיצוי היא שאלה שבסופו של יום מוצאת ביטוי בשאלת מחירו של השירות שניתן- כאשר אין ספק, כי מקום בו היקפה הכספי של אחריות הנתבעת מצטמצם, גם התמורה החוזית מצומצמת.

 

כך ציין בית המשפט בעניין גילמור הנ"ל:

 

יש מבין הלקוחות שדי להם בגבולות אותו פיצוי ויש אחרים שיחליטו לבטח את רכושם בביטוח נוסף בגבולות כפי שימצאו לנכון. מן העבר האחר הספק ידע את גבולות אחריותו ויוכל לקבוע את התמורה שהוא מבקש אותה עבור המצרך או השירות, במחיר שווה לכל נפש. כאן נוסיף כי בסופו של דבר הספק דידן אינו חברת ביטוח, אלא ספק של מצרך או שירותים בלבד. צריך שהסיכון שהספק נוטל על עצמו יעמוד ביחס סביר לתמורה שהוא מקבל עבור המצרך או השירות. עוד נוסיף, כי בדרך זו נאפשר לספק לספק את המוצר או השירות באופן הטוב ביותר האפשרי, בתמורה הנמוכה ביותר האפשרית.

 

בנוסף, לאדם המבטח את נכסיו, יש אינטרס לשמור על הנכס, בין מכוח דרישות חברת הביטוח עצמה (ואין צורך לומר, כי בתי עסק רבים קשורים בחברת שמירה, על פי דרישות המבטח) ובין מכוח רצונו הוא למנוע הנזק הנגרם כתוצאה מגניבה, גם ברכוש מבוטח. בנוסף, הסיכון המכוסה בפוליסת ביטוח מקיף אינו רק סיכון של גניבה ובכלי רכב קיימים סיכונים נוספים המכוסים בפוליסה.

 

"עיון בפוליסת הביטוח של הנתבעת אף הוא מלמד, כי הנתבעת לא ראתה עצמה כתחליף לחברת ביטוח ועובדה היא, כי הגבילה את סעיף האחריות המקצועית שלה בסכום (100,000 ₪ לאירוע). ..""

 

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright